העובדים במהלך עבודתם אצל המעביד רוכשים מידע מסוגים שונים. המידע הוא אחד מאבני היסוד בתחום העשייה והמסחר.

הדינמיות הרבה המאפיינת את החיים העסקיים במדינת ישראל, ובעולם בכלל, מלווה במעבר תדיר של העובדים ממקום עבודה אחד לאחר. שינוי מקום העבודה מבטא את זכות היסוד לחופש העיסוק, ואולם בצידה של זכות היסוד לחופש העיסוק, קיים האינטרס של הגוף להגן על סודותיו המסחריים, קשרי הלקוחות, הספקים והמוניטין שלו.

הרצון והצורך להגן על סודות הגוף מבסס את הרצון להגביל את עיסוקם של העובדים לאחר סיום יחסי העבודה.

הרצון והצורך להגן על סודות הגוף עומדים בסתירה לזכות היסוד לחופש העיסוק.
נושא הגבלת עובדים לאחר סיום יחסי עבודה בגוף מסוים, ומניעת עבודתם אצל מתחרה או מתחרים, חוסה תחת המינוח "הגבלת עיסוק".

נושא זה עבר מהפך בשנים האחרונות, כאשר במסגרת ההלכה, כפי שיצאה מלפני מערכת המשפט יש לאזן בין הזכות לחופש העיסוק לבין זכות הגוף להגן על מידע אליו נחשף העובד במהלך עבודתו.

למשרד מיומנות בתחום זה, כאשר המשרד היה שותף ליצירת ההלכות המחייבות בתחום זה.

בהתאם להלכה, על מנת להבטיח את שמירת המידע בדרך של הגבלת עיסוק לתקופה, יש לפצות את העובד בגין תקופת ההגבלה.

קיימת השאלה האם התגמול שמשולם לעובד ממעבידו בתמורה להתחייבות לתקופת הגבלה יכול להיכלל בגדר הכנסת עבודה או שמא, יש לראות בו כתמורה ממכירת נכס ועל כן היא מהווה רווח הון.

בנושא זה ניתנו לאחרונה מספר פסקי דין המצדדים בהגדרת התמורה כרווח הון.

המשרד בקיא בתחום ומסייע למשרדי רו"ח בהצגת הנושא מול רשויות המס.



© כל הזכויות שמורות לתמר גולן ושות' עורכי דין 2018